שמות לבנים מהתנ״ך

כתיב מודרני של השם המקראי אביהוא — ״אבי הוא״. אביהוא בן אהרן מת עם נדב אחיו כשהקריבו ״אש זרה״ לפני ה׳ (ויקרא י).

שם מקראי שמשמעו ״אבי נועם״. אבינועם היה אביו של ברק בן אבינועם, שהנהיג את ישראל במלחמה בסיסרא יחד עם דבורה הנביאה.

שם מקראי שמשמעו ״אבי רם״ — אבי מרומם. נשאו אבירם בן אליאב, שהצטרף עם דתן למחלוקת קורח נגד משה (במדבר טז).

שם מקראי המורכב מ״אב״ ו״יתר״ (שפע). אביתר הכהן ברח אל דוד מנוב, ושירת עמו בימי מלכותו (שמואל א, כב).

שם מקראי — אבי האומה. ״כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ״: השם שניתן לאברם כשנכרתה עמו הברית.

שם מקראי שמשמעותו אינה ודאית. אהרן הכהן, אחיו של משה, היה הכהן הגדול הראשון ונודע כ״אוהב שלום ורודף שלום״.

שם מקראי. אוהד היה בנו של שמעון בן יעקב (בראשית מו). בעברית החדשה מתקשר השם גם לאהדה וחיבה.

שם מקראי. אילון הזבולוני שפט את ישראל עשר שנים (שופטים יב). מתקשר גם לעץ האלון ולאייל.

שם מקראי שמשמעו ״אִתִּי״ — האל עימי. אִתַּי הגִּתִּי היה מנאמני דוד המלך בבריחתו מפני אבשלום (שמואל ב, טו).

שם מקראי. איתמר היה בנו הצעיר של אהרן הכהן, ובמדבר הופקד על עבודת בני גרשון ובני מררי במשכן (במדבר ד).

שם מקראי שמשמעו ״האל חנן״. אלחנן בן דודו מבית לחם נמנה עם גיבורי דוד (שמואל ב, כג).

שם מקראי שמשמעו ״אלי אב״ — האל הוא אבי. אליאב בן חלון היה נשיא שבט זבולון, וכך נקרא גם אחיו הבכור של דוד.

שם מקראי שמשמעו ״אלי מלך״ — האל הוא מלכי. אלימלך היה בעלה של נעמי בספר רות; נשא אותו גם רבי אלימלך מליז׳נסק.

שם מקראי שמשמעו ״אלי עזרי״. משה קרא לבנו כך ״כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי״ (שמות יח); כך נקרא גם עבד אברהם.

שם מקראי המורכב מ״אל״ ו״עד״ — האל לעד, או האל הוא העד. אלעד נזכר בדברי הימים כאחד מצאצאי אפרים שנהרגו בידי אנשי גת.

שם מקראי שמשמעו ״אל קנה״ — אלוהים קנה, יצר. אלקנה היה בעלה של חנה ואביו של שמואל הנביא (שמואל א א).

שם מקראי מן המילה אמת. אמיתי היה אביו של יונה הנביא — ״יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי״ (יונה א).

שם מקראי מהשורש א־מ־ר — ״אִמְרִי, דבריי״. נזכר בספר נחמיה כאביו של זכור, שבנה חלק מחומת ירושלים (נחמיה ג, ב).

שם מקראי שמשמעו ״אבי דן״ — אבי הוא השופט. אבידן בן גדעוני היה נשיא שבט בנימין במדבר (במדבר א, יא).

שם מקראי שמשמעו ״אבי עזרי״ — ה׳ הוא עזרי. אביעזר הוא בית האב שממנו יצא גדעון השופט, וגם שמו של אחד מגיבורי דוד.

שם מקראי שמשמעו ״אב רם״ — שמו המקורי של אברהם אבינו, עד ששונה לאברהם, ״אב המון גוים״.

שם מקראי שמשמעו ״אחי קם״. אחיקם בן שפן הגן על ירמיהו הנביא מפני העם שביקש להמיתו (ירמיהו כ״ו).

שם מקראי שמשמעו ״אֵלִי צוּר״ — האל הוא סלעי ומבטחי. אליצור בן שדיאור היה נשיא שבט ראובן במדבר (במדבר א).

שם מקראי. בועז נשא לאישה את רות המואבייה והיה סבו של ישי, אבי דוד. כך נקרא גם אחד העמודים בפתח המקדש.

שם מקראי שמשמעו ״מבורך״. ברוך בן נריה היה סופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא.

שם מקראי. גלעד בן מכיר היה נכדו של מנשה, וזהו גם שם האזור ההררי שממזרח לירדן — ״הצרי אין בגלעד״ (ירמיהו ח).

שם מקראי — בנו של לוי, שצאצאיו, בני גרשון, נשאו את יריעות המשכן במדבר. השם מקושר לשורש ג־ר־ש.

שם מקראי: ״דביר״ הוא החדר הפנימי בבית המקדש, קודש הקודשים. בתנ״ך זהו גם שם עיר ביהודה ושם מלך עגלון.

שם מקראי על שם העיר דותן, שבה מצא יוסף את אחיו: ״וימצאם בדתן״ (בראשית לז, יז). כיום זה גם שמו של עמק בצפון השומרון.

שם מקראי מהשורש ה־ל־ל — שבח ותהילה. במקרא הלל הוא אביו של השופט עבדון, ובתרבות היהודית — הלל הזקן, נשיא הסנהדרין.

שם מקראי — הרן בן תרח היה אחיו של אברהם ואביו של לוט. מוכר גם כשם עברי מודרני בישראל.

שם מקראי מן השורש ז־כ־ר. זכרי נזכר כשמם של כמה אישים במקרא, ובהם בן יצהר משבט לוי, בספר שמות.

שם מקראי מן השורש חנ״ך. חנוך בן ירד התהלך את האלוהים ונלקח מן העולם (בראשית ה).

שם מקראי שמשמעו ״אוהב, מחבב״. חובב בן רעואל המדייני הוזמן על ידי משה להצטרף לבני ישראל במסעם (במדבר י׳).

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ ישועה״. יהושע בן נון, משרתו של משה, הנהיג את בני ישראל בכיבוש הארץ.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ אב״. יואב בן צרויה, בן אחותו של דוד המלך, היה שר צבאו.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ תם״. יותם בן גדעון נשא את משל העצים, ויותם בן עוזיהו מלך ביהודה.

שם מקראי מן השורש עק״ב — נולד ״וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״ (בראשית כה). יעקב אבינו, השלישי באבות, נקרא גם ישראל.

שם מקראי מן השורש פת״ח. יפתח הגלעדי, השופט, נלחם בבני עמון ונודע בנדרו המר (שופטים יא).

שם מקראי מן השורש צח״ק. שרה אמרה ״צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים״ (בראשית כא). יצחק אבינו, בן אברהם ושרה, השני באבות.

כתיב ארמי של השם המקראי יהודה, שקראה לו לאה ״הפעם אודה את ה׳״. כך נכתב השם בתלמוד, כמו רב יהודא.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ ידע״. יהוידע הכהן הסתיר את יואש הילד מפני עתליה, ולאחר מכן המליכו על יהודה.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ נדב״. יהונדב בן רכב היה בעל בריתו של יהוא, ואבי בית הרכבים שנמנעו משתיית יין.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ רם״. נשאו אותו יהורם מלך יהודה, בנו של יהושפט, ויהורם מלך ישראל, בנו של אחאב. נשא אותו גם הזמר יהורם גאון.

שם מקראי שמשמעו ״ה׳ נדב״. יונדב בן שמעה, אחיינו של דוד המלך, מתואר בספר שמואל כ״איש חכם מאד״.

כינוי פיוטי לעם ישראל במקרא, מן השורש י־ש־ר — ישר. מופיע בשירת האזינו: ״וישמן ישורון ויבעט״.

שם מקראי שמשמעו ״נותן נחמה״. מנחם בן גדי מלך על ישראל; נשאו אותו גם מנחם בגין והרבי מנחם מנדל שניאורסון.

שם מקראי, ככל הנראה ממקור בבלי (קשור לשם האל מרדוך). מרדכי היהודי, גיבור מגילת אסתר, הציל עם אסתר את יהודי פרס.

שם מקראי — מידד ואלדד התנבאו במחנה ישראל במדבר, ומשה אמר ״ומי יתן כל עם ה׳ נביאים״ (במדבר י״א).

שם מקראי. נמרוד בן כוש היה ״גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה׳״, וראשית ממלכתו הייתה בבל (בראשית י).

שם מקראי — נבות היזרעאלי, בעל הכרם שאחאב ואיזבל חמדו. בעקבות הריגתו הוכיח אליהו הנביא את אחאב.

שם מקראי שמשמעו ״מנוחה, נחמה״. נח הצדיק בנה את התיבה וניצל עם משפחתו מן המבול (בראשית ו׳–ט׳).

שם מקראי מן השורש נ־ע־ם — נעים. נעמן, שר צבא ארם, נרפא מצרעתו לאחר שטבל בירדן לפי דברי אלישע הנביא.

שם מקראי. עמרי היה מלך ישראל, מייסד בית עמרי, וקנה את הר שומרון ובנה עליו את העיר שומרון (מלכים א, טז).

שם מקראי מן השורש עז״ר — עזרה. עזרא הסופר עלה מבבל בתקופת שיבת ציון וחיזק את לימוד התורה בירושלים.

שם מקראי. עִדּוֹ החוזה נזכר בדברי הימים כנביא בימי רחבעם ואביה, ובשם זה נקרא גם סבו של הנביא זכריה.

שם מקראי שמשמעו ״עם רם״. עמרם בן קהת היה אביהם של משה, אהרן ומרים.

שם מקראי שמשמעו ״עזרתי״. עזרי בן כלוב היה ממונה על עובדי השדה בימי דוד המלך (דברי הימים א׳ כ״ז).

שם מקראי — עירד היה בנו של חנוך ונכדו של קין (בראשית ד, יח). בישראל משמש גם כשם מודרני.

שם מקראי שמשמעו ״עמי נדיב״. עמינדב משבט יהודה היה אביו של נחשון, נשיא השבט, ושל אלישבע אשת אהרן.

שם מקראי, ככל הנראה ממקור מצרי. פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרן, קינא לה׳ וזכה ב״בְּרִיתִי שָׁלוֹם״ (במדבר כה).

שם מקראי — קינן בן אנוש, מצאצאי שת בן אדם, שחי לפי המקרא 910 שנה (בראשית ה׳).

שם מקראי שמשמעו ״שאול״ — מבוקש, שנתבקש מאת האל. שאול בן קיש היה מלכה הראשון של ישראל.

שם מקראי מן השורש של״ם. שלומי היה אביו של אחיהוד, נשיא שבט אשר (במדבר לד). משמש גם כצורת חיבה של שלמה.