שמות לבנות מהתנ״ך

שם מקראי. אבישג השונמית, נערה יפה שנבחרה לשרת את דוד המלך בזקנתו (מלכים א א). משמעות השם אינה ודאית.

שם מקראי שמשמעו ״אחי נועם״ — האח הוא נועם. כך נקראו אשת שאול המלך ואשת דוד, אם אמנון.

שם מקראי — אשת אהרן הכהן. ״אֵלִי שְׁבוּעָה״: אלוהי הוא שבועה, הבטחה שמתקיימת.

שם מקראי: אפרת הייתה אשת כלב בן חצרון (דברי הימים), וזהו גם כינוי לבית לחם, שבדרך אליה נקברה רחל.

שם מקראי, מתפרש כ״בת השבועה״. בת שבע, אשת אוריה החתי, נישאה לדוד המלך והייתה אמו של שלמה.

שם מקראי; דלילה היא האישה מנחל שורק שגילתה לפלשתים את סוד כוחו של שמשון (שופטים טז).

שם מקראי — זלפה הייתה שפחתה של לאה ואשת יעקב, ואם גד ואשר (בראשית ל). כאן בכתיב מלא, ביו״ד.

שם מקראי — חפציבה, אם המלך מנשה. בישעיהו: ״כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ״ — ביטוי לאהבת ה׳ לציון.

שם מקראי שמשמעו ״כבוד ה׳״ (יו — ה׳, כבד — כבוד). יוכבד בת לוי הייתה אמם של משה, אהרן ומרים.

שם מקראי, מתפרש כ״מי כאל״ או מלשון ״מיכל מים״ — פלג. מיכל בת שאול הייתה אשתו הראשונה של דוד המלך והצילה את חייו.

שם מקראי — אחת מחמש בנות צלפחד, שביקשו נחלה בארץ ונענו. נקשר לשורש נ־ו־ע: תנועה וחיות.

שם מקראי מהשורש נ־ע־ם — נעימה ונאה. נעמה העמונית הייתה אשת שלמה ואם רחבעם; נעמה אחרת היא אחות תובל קין.

שם מקראי מהשורש נ־ע־ם — נעימות. נעמי, חמותה של רות, שבה ממואב לבית לחם וביקשה שיקראו לה ״מרא״ בשל מרירותה.

שם מקראי שפירושו כתר, נזר. עטרה הייתה אשתו של ירחמאל בספר דברי הימים, ובמשלי נאמר ״אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ״.

שם מקראי: פועה ושפרה היו המיילדות העבריות במצרים שסירבו לצו פרעה להמית את הבנים, כמסופר בספר שמות.

שם מקראי, מתפרש מלשון קשירה וחיבור (כמו ״מַרְבֵּק״). רבקה, אשת יצחק ואם עשו ויעקב, היא אחת מארבע האימהות.

שם מקראי שמשמעו ״זו שרוחמה״ — שזכתה לרחמים. בספר הושע נקראה בת הנביא ״לֹא רֻחָמָה״, ובנבואת הנחמה נאמר לה ״רֻחָמָה״.

שם מקראי; ראומה הייתה פילגשו של נחור, אחי אברהם, וילדה לו ארבעה בנים (בראשית כב).

שם מקראי מתוך שיר השירים: ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית״. מתפרש מהשורש ש־ל־ם — שלמות ושלום.

כתיב מלא של שמרית — שם מקראי מן השורש שמ״ר, שמירה והגנה. שמרית המואבית מוזכרת בדברי הימים.

שם מקראי מן השורש שמ״ר — שמירה והגנה. שמרית המואבית מוזכרת בדברי הימים כאמו של יהוזבד.

שם מקראי מן השורש ש־פ־ר — יופי ושפר. שפרה ופועה היו המיילדות העבריות שסירבו לצו פרעה (שמות א).

שם מקראי — שרח בת אשר, נכדתו של יעקב, נמנית בין יורדי מצרים (בראשית מו). נפוץ בשנים האחרונות.

שם מקראי מן השורש ר־צ־ה — ״נעימה, רצויה״. תרצה הייתה אחת מחמש בנות צלפחד, ותרצה הייתה גם בירת ממלכת ישראל.

שם מקראי — תמנע הייתה פילגשו של אליפז בן עשו (בראשית לו). זהו גם שמו של עמק תמנע שבערבה.